מחירות לשמחה | שביעי של פסח

מאת עופר גיסין

פסח נקרא בתפילה “זמן חירותנו”, שבועות נקרא “זמן מתן תורתנו”, וסוכות נקרא “זמן שמחתנו”.

אפשר ללמוד מכך שלושה שלבים בדרך אל השמחה.

ראשית צריך למצוא את נקודת החירות, הבחירה החופשית, השחרור מכל דבר שמשעבד את הנפש והגוף. שנית, צריך למצוא את הדרך והצורה שבה צריך לנצל את החירות. נחוצה תורה. תורת חיים ערכית שתיתן גבול וזמן לחירות, כדי שזו לא תהפוך לכאוס, השתוללות של יצרים שתהרוס את האדם. על ידי התורה מגיעים אל השלב השלישי, שמחה פנימית וחיצונית שמבטאת חויית החיים.

למרות שסוכות הוא חג השמחה, מצות “ושמחת בחגך” נוהגת כמובן גם בפסח.

מצוות השמחה ברגל כוללת אכילת שלמים בבית המקדש, אבל גם בזמננו ניתן לקיים אותה ע”י שהאדם “שמח בכל מיני שמחה”, כפי שאמרו חז”ל בתלמוד (מסכת חגיגה דף ח’). בהלכה מפורטים מיני השמחה: שתיית יין, אכילת מאכלי חג, בגדים חדשים וחלוקת מתנות ומיני ממתקים לכל המשפחה.

‘ספר החינוך’ הוא מספרי היסוד של היהדות, מחשובי מוני המצוות. הספר נתחבר בעילום שם בספרד לפני 700 שנה. במצוות שמחת הרגלים (מצוה תפ”ח) המחבר מתאר את הסיבה והטעם למצוות שמחת החג במילים אלו:

“לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמוח לפרקים, כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים, ואל המנוחה ואל השינה. ורצה האל לזכותנו, אנחנו עמו וצאן מרעיתו, וציונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו. והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים, לזכור בהם הנסים והטובות אשר גמלנו, ואז בעתים ההם ציונו לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו, וימצא לנו תרופה גדולה, בהיות שובע השמחות לשמו ולזכרו, כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך הישר יותר מדאי.”

בהבנת דבריו רואים שהוא קובע שאדם חייב לשמוח. זהו צורך חיוני כמו אכילה ושינה. וכדי שנוכל לשמוח באופן מפוקח שלא יצא מגבול דרך הישר, הקב”ה קבע לנו מועדים לשמחה, כדי שקדושת המועד תגן עלינו בעוד אנחנו שמחים מתוך הצורך הטבעי. מצות השמחה היא קבועה וכללית, לאו דווקא בגלל החג, והזמן להרחיב בה ולהתעסק בה היא פסח שבועות וסוכות.

אנחנו נמצאים כעת בסוף חג המצות, בערב חג שביעי של פסח, שבו אנחנו מציינים את קריעת ים סוף, ואת אמירת שירת הים. הארוע המכונן הזה של שירת האמונה חשוב כל כך, שחכמים קבעו לנו את אמירת שירת הים בכל יום בתפילת שחרית. רש”י כתב: “אין אדם שר שירה, אלא מתוך שמחה וטוב לבב” (מסכת ערכין דף י”א). שמחת החג יכולה לנבוע מתוך הלב בשירה.

בתוך התקופה המיוחדת שאנחנו נמצאים בה, כשכל סדרי עולם ואדם השתנו. דאגה וצרה מצד אחד, והסתגרות פנימית בתוך הבית והמשפחה מצד שני, השמחה היא מצרך חיוני ביותר. שמחה אמיתית היא הביטוי של החירות הפנימית. כפי שכתב רבי נחמן מברסלב: “השמחה היא עולם החירות” (ליקוטי מוהר”ן תניינא י’).

החג נקרא בלשון חכמים ‘יום טוב’. לכל רגל וחג יש נקודת הטוב הפנימית שלו שניתן לחוות בנפש ע”י קיום מצוות החג. על ידי התרכזות בטוב, בקדושת החג, והשתדלות להתפיס את השמחה במאכל ומשתה, בחגיגה משפחתית, אנחנו יכולים לגלות בתוך עצמנו את נקודת השירה והאמונה. לשאוב משמחת הישועה והיציאה מן המיצר שהתרחשה לפני יותר מ3300 שנה ונחגגה על ידי אבותינו מאז ועד היום.

הנקודה הזו נמצאת גם היום, כאן ועכשיו. לצאת לחירות מהשעבוד מהפחד וחוסר האמונה. כדאי לכולנו שננצל את השקט העולמי מסביבנו לגלות את נביעת השמחה בחג המיוחד הזה.

חג שמח