אודות רבי נחמן מברסלב

“רבי נחמן מברסלב הוא אחד ההוגים הגדולים והמקוריים ביותר בעולמה של החסידות. גם בדורות הראשונים של החסידות, כשעוררה תנועה זו תחייה רוחנית בעם ישראל והעלתה מתוכה עשרות אישים דגולים, לא רבים היו בעלי שיעור קומה רוחני ובעלי כוח מחשבה מעמיק ומקורי כר’ נחמן מברסלב.

בחייו הקצרים, שהיו רצופים סבל גופני ורוחני, הצליח גם לכתוב כמה יצירות מופת וגם להעמיד קבוצה של חסידים, שנשארו נאמנים לתורתו ולאישיותו עד היום הזה. למרות תמורות הזמן ושינוי דרכי ההבעה, נשארה מורשתו הרוחנית של ר’ נחמן חיונית מאד ובעלת משמעות לדורות שבאו אחריו לא פחות משהיתה לבני זמנו”

(הרב עדין שטיינזלץ, שישה סיפורים מסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב עם מבוא ופירושים, עמ’ 7).

בשנים האחרונות יש לאישיותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו נוכחות ברורה בשיח הרוחני, התרבותי והחברתי בחברה הישראלית. אנשי אקדמיה עוסקים בתורתו ושיטתו, אמנים רבים מקבלים השראה מתוכן ספריו ועצותיו, ומחפשי דרך מכל המגזרים מוצאים בספריו ואמרותיו דרכים חדשות להתפתחות רוחנית והעצמה אישית.

כאשר עוקבים אחרי הענין הרב ברבי נחמן ושיטתו, ניתן לגלות את הרבגוניות הגדולה שיש בפירושים וההדגשים שמוצא כל אחד בתוך משנת ברסלב. לכל אחד יש את “רבי נחמן” שלו. אבל בצד הסקרנות הגדולה, המכנה המשותף לכולם הוא אהבה וחיבה גדולה. ואמנם, רבי נחמן הדגיש מאד בתורתו את ההתקשרות לצדיק, ובספרו ליקוטי מוהר”ן (תורה קל”ה) הוא מלמד שהביאור המעשי של התקשרות זו היא אהבה וקשר נפשי פנימי.

חסידי ברסלב נוהגים לחזור על המסר הנלמד מדברי רבי נחמן שהדבר הנחוץ ביותר לכל אדם בימינו היא הנחמה. העידוד וההרגעה מול קשיי החיים והתקופה באופן פנימי, נפשי ורוחני, שהם הדרך היחידה להשגת עוצמה וכושר עמידה מול התיסכול והניכור, ומול מאורעות החיים. רבים רבים מוצאים שכשמו כן הוא, ‘נחמן’. מנחם ומעודד, מחזק ומשמח, ומכאן אולי החיבה והענין הגדול באיש ובתורתו.

פירטנו כאן את מסכת תולדות חייו של רבי נחמן ואת דברי ימי חסידות ברסלב, והבאנו את עיקרי שיטתו ותורתו. אולם גם לאחר קריאת הדברים, יש לזכור את מה שאמר רבי נחמן על עצמו, כפי שנמסר בין חסידי ברסלב בעל פה: “רבינו אמר: אני סוד. ואפילו כשאני כבר מגלה את הסוד, אף על פי כן אני נשאר סוד”.
דומה שכל מי שיעיין בליקוט הנרחב מתורתו שהבאנו בספר זה, וגם כל מי שיעמיק יותר בספריו, רק יגלה יותר ויותר את אמיתות האמרה הזו.

תולדות חייו

לידתו ותחילת הנהגתו כאדמו”ר

רבי נחמן מברסלב (מוהר”ן) נולד בעיר מז’יבוז’ (אוקראינה), ביום שבת, ראש חודש ניסן, בשנת תקל”ב (1772). אביו היה רבי שמחה, בנו של רבי נחמן מהורודנקא, מתלמידיו החשובים של רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש”ט), מייסד תנועת החסידות. אימו, פייגה, היתה בתה של אדל, בתו של הבעש”ט.

כנהוג בין היהודים במזרח אירופה באותן שנים, נשא רבי נחמן את אשתו סאשיא (בת ר’ אפרים מהוסאטין) בגיל שלוש עשרה, סמוך ליום בר המצוה שלו, בשנת תקמ”ה. ראשון תלמידיו, רבי שמעון, שהיה מבוגר ממנו, התקרב אליו ביום חתונתו. תיאור מהלך ילדותו ונעוריו והתעלותו בעבודת השם מובא בספרים ‘שבחי הר”ן’, ‘שיחות הר”ן’ ו’חיי מוהר”ן’. לאחר שהתגורר כמה שנים בהוסאטין עבר רבי נחמן לעיר מדוודיבקה, שם התקרבו אליו חסידים ותלמידים והוא היה לרבם ומורם.

נסיעתו לארץ ישראל

בח”י אייר (ל”ג בעומר) תקנ”ח (1798) יצא רבי נחמן לנסיעתו לארץ ישראל, והגיע אליה בערב ראש השנה תקנ”ט לעיר חיפה, שם התפלל בראש השנה. לאחר מכן ביקר בטבריה, צפת ובגליל, ומעכו הפליג בחזרה לביתו. בנסיעתו זו שהה במשך יותר משנה, עד לחזרתו מארץ ישראל אחרי חג השבועות תקנ”ט. רבי נחמן סיפר גדולות ונצורות על מעלת ארץ ישראל ועל מה שהשיג שם. כך כותב תלמידו רבי נתן: “ועוצם ההשגה שזכה בארץ ישראל, אילו כל הימים דיו וכו’ אין מספיק לבאר, אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה ע”י כניסה לארץ ישראל להשגה מופלגת עצומה ועליונה כזו, עד שעלה למדרגה עליונה גבוה מאד. וחלילה לנו לדבר מזה, שלא לפגום ולמעט בכבודו, חס ושלום, כי אין לנו כלים ודיבורים לכנות בהם עוצם השגתו ומעלתו, כי רבי נחמן ז”ל היה חידוש מופלג מאד, אשר לא היה חידוש כזה אפילו בדורות הקודמים” (חיי מוהר”ן ק”מ).

המחלוקת שהיתה עליו

בשנת תק”ס (1800) עבר לעיר זלאטיפולי. לקראת סיום ישיבתו שם, התעוררה עליו מחלוקת גדולה מצד הסבא משפאלי, אחד מאדמור”י החסידות בדורו. אמנם, רוב גדולי רבני הדור מתלמידי המגיד ממזריטש (תלמיד הבעש”ט וממשיך דרכו) כמו הרבי מברדיטשוב ובעל התניא ואחרים החזיקו ידם עם רבי נחמן.

ישיבתו בברסלב

באלול שנת תקס”ב (1802) עבר רבי נחמן לעיר ברסלב (הנקראת בפי הגויים בראצלב). בכניסתו לגור שם אמר “היום נטענו שם ‘ברסלבר חסידים’, ושם זה לא ישתקע לעולם, כי לעולם יהיו אנשי שלומנו נקראים על שם עיר ברסלב” (חיי מוהר”ן קט”ו). את שינוי השם ל’ברסלב’ הסביר על פי דברי הנביא: “[ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם] והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר” (יחזקאל ל”ו כ”ו), ודרשו חכמינו זכרונם לברכה: “אל תקרי ‘לב בשר’ אלא ‘לב בסר’, שיהיה לב כל אחד בוסר בחלקו של חברו [כלומר אינו מקנא בשל חברו]” (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שנ”א, ופירוש זית רענן שם), ‘לב בסר’ אותיות ‘ברסלב’ (חיי מוהר”ן של”ט).

התקרבות תלמידו רבי נתן

סמוך לכניסתו לברסלב התקרבו לרבי נחמן תלמידו המובהק, רבי נתן שטרנהארץ, (המכונה אצל חסידי ברסלב בשם ‘מוהרנ”ת’, מורנו הרב רבי נתן), וחברו רבי נפתלי. שניהם היו לתלמידיו הגדולים המובהקים, ועליהם אמר שהם היחידים מתלמידיו שניתן לומר עליהם שיודעים ומבינים קצת את ענינו ודרכיו.

רבי נתן נולד בט”ו בשבט תק”מ (1780), לאביו ר’ נפתלי הירץ מהעיר נמירוב, והיה חתנו של אחד מגדולי הרבנים בדורו, רבי דוד צבי אוירבאך. בהיותו בן עשרים בערך התקרב לתורת החסידות, והיה מקורב לכמה אדמורי”ם, ובעיקר היה לתלמיד חביב לרבי לוי יצחק מבארדיטשוב. לאחר שחברו רבי ליפא התקרב לרבי נחמן, נסע רבי נתן לברסלב יחד עם חברו רבי נפתלי, ומאז דבקה נפשו ברבי נחמן. עוד לפני שהגיע רבי נתן לברסלב, אמר רבי נחמן לתלמידיו: שהוא משתוקק שיתקרב אליו “איש למדן ובעל לשון נפלא”, ודיבר גדולות על מעלת נשמתו (חיי מוהר”ן שס”ד, אבני”ה ברזל ה’). לאחר שנתקרב אליו רבי נתן והתחיל לכתוב את תורותיו וספריו של רבי נחמן, אמר עליו: “ברוך השם, שהזמין לי רך בשנים אחד, שאפילו דיבור אחד מדיבורי לא יהיה נאבד עוד” (חיי מוהר”ן שס”ה), ו”אם לא היה הוא, לא היה לכם אפילו עלה [דף] אחד מהספר [ליקוטי מוהר”ן]” (חיי מוהר”ן ש”ע). תלמידי רבי נחמן הבינו ממנו שהוא סומך את רבי נתן כתלמידו המובהק, ועל פיו תהיה השארת והמשכת ענינו בעולם (פרפראות לחכמה ו’ ט”ו).

חוקרים ורבנים רבים מציינים את התקשרותו ומסירותו של רבי נתן לרבי נחמן ותורתו כתופעה שאין לה אח ורע ביחסי מורה ותלמיד. היבול הספרותי העצום שהשאיר רבי נתן ופעילותו הענפה בביסוס חסידות ברסלב נעשו בתנאים אישיים קשים, חוסר מימון להדפסה, ומחלוקת עצומה עליו שהגיעה לנסיונות של פגיעה פיזית וישיבה בבית הסוהר כתוצאה מהלשנות לשלטון הצאריסטי.

מחלתו ויסוריו

לאחר שנפטרה אשתו הראשונה בקיץ תקס”ז, חלה רבי נחמן בחולי השחפת. “ותיכף שעשה ההוסט [השיעול] הראשון, אמר תיכף שיסתלק [שייפטר מן העולם], והתחיל מיד לדבר מהסתלקותו וכו’ ודיבר הרבה מהחולאת שלו שהוא מסוכן מאד, וציוה להתפלל עליו” (ימי מוהרנ”ת כ”ו).
לרבי נחמן נולדו שני בנים ושש בנות. אשתו הראשונה, שני בניו ושתיים מבנותיו נפטרו בצעירותם עוד בחייו. כמו כן הטלטל בנסיעות רבות לצורך רפואתו ולעוד מטרות נשגבות שלא גילה אותן. על יסוריו, מחלתו וטלטוליו, והמחלוקת הגדולה שהיתה עליו, כתב רבי נחמן ז”ל במכתב משנת תקס”ז: “כה דברי אהובכם הכותב בדמע, מגודל השמחה אשר בלבבי, שהקדוש ברוך הוא נתן לי כוח ברזל לשאת עול היסורים וטלטולים כאלו” (חיי מוהר”ן קס”ו).

הדפסת ספרו ‘ליקוטי מוהר”ן’

בשנת תקס”ח (1808) הורה רבי נחמן להדפיס את התורות שאמר עד אז בספר ‘ליקוטי מוהר”ן’, ושלח לקבל הסכמות עליו מכמה מגדולי הדור וביניהם החוזה מלובלין והמגיד מקאזניץ. הוא הפליג בשבח של ספרו מאד ואמר שיציאתו בעולם היא אתחלתא דגאולה (חיי מוהר”ן שמ”ו). כשאמר לרבי נתן תורות ומאמרים מאז והלאה אמר לו: “זה יהיה לך על הספר השני” (ימי מוהרנ”ת כ”ט), ואכן חלק שני (‘תניינא’, בארמית) מהספר נדפס ע”י רבי נתן בשנת תקע”א לאחר הסתלקות רבי נחמן ז”ל. בספריו חוזרת ההמלצה והעצה לקבוע שיעורים יומיים בספרו בבקיאות ועיון, והדרכה לדרך מיוחדת של ‘הליכה עם התורות’ המשלבת עיון עמוק בעבודת השם למעשה (חיי מוהר”ן שמ”ו, שמ”ט, שפ”ח, שפ”ט).

חלק לא ידוע כל כך במשנת ברסלב כולל שיטה עיונית חדשה בעלת שמונה עשר כללים בניתוח דברי רבי נחמן, המהווה אחת מפסגות שיטות העיון בפנימיות התורה והקבלה. שיטה זו נוסחה (על פי ספרי רבי נתן) ע”י אחד מגדולי רבני ברסלב במאה שעברה, רבי אברהם חזן (1853-1918), שהיה בנו ותלמידו של רבי נחמן חזן, תלמידו המובהק של רבי נתן. רבי אברהם גם פעל רבות לשיכנוע חסידי ברסלב לעלות לארץ ישראל בשלהי המאה התשע עשרה. כל המסורת הברסלבית בעל פה נמסרה ע”י רבי אברהם, שאחרון תלמידיו, רבי לוי יצחק בנדר, נפטר בשנת תשמ”ט (1989).

גילוי ה’תיקון הכללי’

בשנת תק”ע גילה רבי נחמן לתלמידיו את ענין ה’תיקון הכללי’, והוא אמירת עשרה מזמורי תהלים (ט”ז ל”ב מ”א מ”ב נ”ט ע”ז צ’ ק”ה קל”ז ק”נ) למי שקרה לו מקרה לילה, ח”ו. הוא גילה שאמירת המזמורים היא תיקון לפגם זה, שהוא פגם הברית, שעל פי תורת הקבלה והחסידות הוא שורש כל הפגמים שבנפש ותיקונו הוא התיקון הכללי לכל העברות. כמו כן ייחד את תלמידיו [רבי נפתלי ורבי אהרן] לעדות “ואמר: שגם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל [מזמורי] תהלים, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו. ואני חזק מאד בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה קפיטל [מזמורי] תהלים מועילים מאד מאד” (שיחות הר”ן קמ”א, חיי מוהר”ן רכ”ה, ליקוטי מוהר”ן ר”ה, תניינא צ”ב). את ענין ‘תיקון הכללי’ ציוה על תלמידיו לגלות ולפרסם בעולם, והוא נדפס בעותקים והוצאות לאין מספר מאז ועד היום.

סיפורי המעשיות

אחד מן החלקים המקוריים, המיוחדים והידועים ביותר בתורתו של רבי נחמן הם סיפורי המעשיות שסיפר בין השנים תקס”ז-תק”ע. רבי נתן תרגם והדפיס את הספר בשנת תקע”ו (1816) והוא אחד משלושת ספריו של רבי נחמן. הספר יצא לאור בכל הוצאות הספרים בארץ ותורגם לכמה שפות.

המעבר לעיר אומן

קודם חג הפסח בשנת תק”ע (1810) אמר רבי נחמן לחפש לו דירה בעיירה אומן (כיום עיר באוקראינה, על אם הדרך בין קייב לאודסה). בליל שבת ראש חודש אייר תק”ע היתה שריפה גדולה בעיר ברסלב, וביתו של רבי נחמן נשרף בין שאר בתי העיר. למחרת בבוקר באו והודיעו לו שהדירה בעיר אומן מוכנה, ומיד יצא רבי נחמן לדרכו, התעכב בדרך אצל חסידיו בכמה עיירות, ונכנס לגור באומן ביום רביעי ה’ אייר תק”ע. רבי נתן מדגיש שלרבי נחמן היתה “כוונה גדולה ונוראה מאד בזה שבא לאומן” (חיי מוהר”ן קצ”ב). הוא גילה שבא לגור ולהיפטר באומן כדי להקבר בבית החיים הישן שם, אשר בו טמונים אלפי יהודים שמתו על קידוש השם בגזירות שנת ת”ח. רבי נחמן אמר שיש “לא אלפים נשמות כאן, כי אם רבבות, רבבות, רבבות וכו’ מצפים על תיקונים שלי” (חיי מוהר”ן קצ”א).

פטירתו

ביום שלישי, י”ח תשרי תקע”א (1810), היום הרביעי של חג הסוכות, נפטר רבי נחמן בהיותו בן 39 ונטמן בבית החיים הישן באומן. רבי נתן כתב (בספרו ‘ימי מוהרנ”ת’) תיאור ארוך ומרגש על הסתלקות רבי נחמן ז”ל, ומסיים שם: “כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתיקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם, ויאמר העשרה קפיטל [מזמורי] תהלים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו, אשרי הזוכה לזה” (ימי מוהרנ”ת ס”ו).